בתוך כל כינור, במקום שאף אחד לא רואה, עומד גליל עץ קטן ופשוט למראה. בעברית קוראים לו "נשמה" — וזה לא שם מוגזם: בלעדיו הכינור פשוט מאבד את קולו.
הנשמה היא גליל דק מעץ אשוח, בקוטר של כשישה מילימטרים בלבד, שעומד בתוך גוף הכינור בין הלוח העליון ללוח התחתון, סמוך לרגל הגשר שבצד המיתרים הגבוהים. והפרט המפתיע: היא לא מודבקת ולא מוברגת — היא מוחזקת במקומה רק על ידי הלחץ העדין של שני הלוחות.
לא רק בעברית: בצרפתית היא נקראת âme ובאיטלקית anima — נשמה. הכינויים האלה נולדו לפני מאות שנים, כי בוני הכינורות הבינו שהחתיכה הקטנה הזו היא שמפיחה חיים בכלי. כינור בלי נשמה נשמע חלול, חלש וחסר צבע.
לנשמה שני תפקידים: מבני ואקוסטי. מבחינה מבנית היא תומכת בלוח העליון, שנושא לחץ מתמיד של קילוגרמים רבים מהמיתרים הדרוכים. ומבחינה אקוסטית היא מעבירה את התנודות מהלוח העליון אל הלוח התחתון, וכך כל גוף הכינור רוטט ומפיק את הצליל המלא שאנחנו מכירים. הזזה של חצי מילימטר משנה את הצליל באופן שאפשר לשמוע.
בפעם הבאה שתשמעו כינור באירוע, היזכרו בגליל העץ הקטן שעובד קשה בפנים. אצלי זה תמיד מרגיש סמלי: כמו שלכינור יש נשמה שמעבירה את הרעד מהמיתר אל לב הכלי — כך בהופעה חיה הנגינה מעבירה את הרגש מהבמה ישירות אל הלב של האורחים.